בני נוער מדברים את זה
Empty house
Poem of Mohamad Kheil, Jaffa
In an empty house, I wander alone
Where memories of joy now only moan
The echoes of laughter, long since gone
Leave me in silence, like a stone.
The rooms that once rang with vibrant cheer
Now stand bare, devoid of any fear
The furniture, all neatly in place
Awaits the day when life will grace.
But for now, the emptiness is strong
And fills my heart with a heavy song
I roam these halls, lost in thought
My footsteps are the only sound I've brought.
The windows, once bright with sunshine light
Now dim, reflecting only night
The curtains sway gently in the breeze
As if trying to soothe my tearful pleas.
In this empty house, I search for peace
But find only solitude, cease
The beauty of the past lingers still
Echoing through the silent thrill.
סערה ברחובות
מאת מרעי שבאיטה, יפו
יום שישי גשום זה היה, זרמי גשם ברחובות,
הגשמים יורדים דקות ארוכות ומפסיקים לשניות אחדות, כשהעננים נרגעו החלטתי לנסות ולהתהלך לבית הספר, בליבי הרגשת צער התערבבה עם קולות הברק העזים, שבשלב מסוים חדלו מלהשמיע רעשים, לאחר שקט ארוך חזרה הסערה ברחובות, וליבי התמלא בשיטפונות שוב.
את המטרייה גנב לי חבר שברגע הגשמים בטח נהנה לו ושר, ואני הייתי עירום מול הגשם העז, חלש ומפוחד.
עוד פעם ברק חזק הכה ברחובות העיר,
ומתוך סקרנות הרמתי את ראשי כדי להביט במראה הכחול, בתוך הסערה, ראיתי אותך, פייה מארץ הפלאות, יפה כמו זר פרחים צבעוני.
פנייך הזכירו לי את הקיץ, ושמש זרחה לה בליבי בתוך הסערה הנועזת שחדלה מלהפסיק.
באותו רגע, דמיינתי שאני מזמין אותך תחת חסותי ומגן עלייך מפני הגשם הרשע, דמיינתי אותנו מתהלכים אל תוך הסערה ושוכחים מכל רע.
ביחד, יד ביד.
ואז, בזמן שאני מביט ביופייך,
הפסיקה הסערה ובתוך רגעים שמש צצה לה בין העננים.
שם הבנתי, שכשהחורף יגיע אזכר בך ובפנייך היפות, ובתוך סערה תמיד שמש תזרח לה בליבי.